על סיווגי העסקה מוטעים, הרתעה יעילה, ומעמדם הקוגנטי של דיני העבודה
On Misclassification, Efficient Deterrence, and the Mandatory Character of Employment Regulation

Abstract

תקציר בעברית: כוחה של כל מערכת רגולטורית להגשים את יעדיה תלוי בכוחה להרתיע מפני ניסיונות לחמוק מתחולתה. בתחום העבודה, אתגר זה בא לידי ביטוי בנסיבות שבהן צדדים ליחסי עבודה מסווגים את יחסיהם כיחסי קבלנות. סיווג זה מוביל באופן טיפוסי לשתי תוצאות במקביל: האחת היא כי זכויותיו של העובד על-פי דיני העבודה מופרות; ואילו השניה היא כי, לאור הוזלת עלויות ההעסקה, השכר המשולם לעובד עולה על זה שהיה משולם לו אילו היחסים סווגו נכון.

הסיווג המוטעה, המוביל להפרתו של משפט העבודה, מעורר את השאלה באילו אמצעים ראוי לנקוט כדי להרתיעו. הסנקציה המרכזית המשמשת לצורך כך במשפט הנוהג היא שלילת זכותו של המעסיק לקיזוז: משמוטלת על המעסיק חבות בגין הפרת זכויותיו של העובד, נמנעת ממנו הזכות לקזז מתוכה את השכר העודף ששילם עקב הסיווג הקבלני. העובד זוכה אפוא במלוא הפיצוי בגין זכויותיו, מבלי שהוא נדרש להשיב את השכר שקיבל ביתר.

מאמר זה מצביע על כמה חסרונות מהותיים שבהם לוקה סנקציה זו כאמצעי הרתעתי. ראשית, שלילת הקיזוז אינה אמצעי הרתעתי אפקטיבי, שכן היא מובילה הן להרתעת-חסר של הסיווג המוטעה, והן להרתעת-יתר שלו. שנית, היא מתמרצת מעסיקים שכבר החליטו להפר את הדין, לעשות כן בדרך הפוגעת באופן חמור במיוחד ברווחתו של העובד. לבסוף, שלילת הקיזוז נוגדת את עקרון ההלימה, באשר היא מטילה סנקציה קלה על מעסיק שפגע באופן חמור ברווחת העובד, וסנקציה חמורה על מי שפגע בה באופן קל.

על רקע חסרונות אלה, המאמר מציע לאמץ משטר סנקציות חלופי, המושתת על הטלתו של פיצוי עונשי. תחת משטר זה, היקפו של הפיצוי ייקבע ביחס ישר לחומרת ההפרה, ויהיה בו כדי לתקן את הכשלים בהם לוקה הסנקציה הקיימת—הן בהיבט ההרתעה והן בהיבט ההלימה. היקפו הקונקרטי של הפיצוי ייגזר מן השאלה אילו סיווגים מוטעים מבקשים להרתיע: האם רק את אלה הפוגעים ברווחתו של העובד, או שמא כל סיווג מוטעה באשר הוא. המאמר דן בשתי האפשרויות האמורות, ובהיקף הפיצוי הנגזר מהן.

Note: Downloadable document in Hebrew.

Keywords: דיני עבודה, רגולציה קוגנטית, קיזוז והשבה, סיווגי העסקה מוטעים, פיצויים עונשיים

JEL Classification: k31, k42