חומות ללא תקווה: על החוקתיות של עונש מאסר עולם בלתי-קצוב

Abstract

עניינה של רשימה זו הוא בטענה כי עונש מאסר עולם בלתי-קצוב הינו בלתי חוקתי. על פי המצב החוקי בישראל, קציבת מאסר היא סמכות חנינתית, המסורה לנשיא המדינה. אסיר רשאי לפנות לוועדת השחרורים 7 שנים מעת מאסרו, ולבקש כי תמליץ לנשיא לקצוב את עונשו. החלטת הוועדה אם לקצוב או לא לקצוב את עונשו של אסיר עולם, ואם לקצוב – באיזו מידה, משמשת כהמלצה לנשיא המדינה, שבידיו הסמכות ושיקול הדעת להחליט האם לקצוב את העונש, בהתאם לסמכות החנינה הנתונה לו בסעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה. מעת חקיקת חוקי היסוד גברה ההכרה בזכויותיהם של חשודים, נאשמים ואסירים בהליך הפלילי. אלא שסקירת הדין מוליכה אל ההבנה כי השפעת חוקי היסוד על המשפט הפלילי - בכל הנוגע להליך הפלילי, לעונשי מאסר ולזכויות בעת ריצויים - מתמצה עד כה באופי ההליך ועונש המאסר הניתן בו, ולא בשאלת הליבה של עצם האפשרות להטילו. ברשימה זו ברצוני לבחון מהי המידה בה יכולים חוקי היסוד להקרין לליבת המשפט הפלילי ודיני הענישה, ולעורר את השאלה האם עונש מאסר עולם לא-קצוב, שאינו מאפשר לאסיר לראות את "האור שבקצה המנהרה", חוקתי הוא. להשקפתי, המצב החוקי הקיים בו האסיר תלוי במעשה חסד מצד המדינה ומצוי תקופה ממושכת באי-וודאות מוחלטת ביחס לתקופת מאסרו, מקים פגיעה אנושה בזכויות האסיר בישראל, במסגרתה נתפס האסיר כמעין ישות נטולת זכויות. חרף הפגיעה הברורה שמקים עונש מאסר עולם בלתי-קצוב, נראה כי ישנה הנחה לפיה מדובר בעונש ראוי ומידתי. דומה כי הנחה זו מבוססת על כך שעונש מאסר עולם נבחן כמעט תמיד באופן השוואתי – אל מול עונש המוות. מבלי להיכנס להשוואה (שאינה הכרחית לדעתי) בין עונש המוות לבין עונש מאסר עולם בלתי-קצוב – השוואה שמלווה כמעט כל טקסט משפטי שעוסק בנושא זה – עמדתי היא כי מעת חקיקת חוקי היסוד אין עוד מקום לעונש זה בשיטתנו החוקתית. זאת, שכן התקווה, מהווה מרכיב משמעותי בכבוד האדם של אסיר ולתחושות האנושיות שלו. אין לקבל כי מעת המאסר איבד אסיר את זכותו לתקווה להשאיר את עברו מאחוריו, ולזכות ולו לתקופה קצרה של חירות, מחוץ לקירות בית המאסר. אמנם לא קיימת בשיטתנו הוראה מיוחדת, לפיה עונש אכזרי ויוצא-דופן אינו חוקתי, אך ההסדר החוקתי שמשמיע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לא יכול לסבול עונש שכזה. עונש מאסר ממושך טומן בחובו את הפגיעה המשמעותית ביותר האפשרית באדם - שלילת חירותו וכבודו. עונש מאסר עולם לא-קצוב, ממנף את הפגיעה שכרוכה בלאו הכי בעונש מאסר ממושך, והופכה לבלתי אנושית, ולפיכך, לבלתי חוקתית. טענתי תהיה כי תחת ההסדר הקיים יש להכיר בהסדר חדש, לפיו קיימת זכאות (entitlement) עקרונית לקציבת מאסרו של אסיר עולם מרגע גזירת הדין בעניינו, שתהיה מותנית בהיעדר קיומו של אינטרס ציבורי שגובר על זכותו של האסיר להשתחרר.

Keywords: מאסר עולם, משפט חוקתי, משפט פלילי, נשיא המדינה, קציבת עונש מאסר, כבוד האדם, זכויות אסירים