טיפול כפוי בעבריינים מתמכרים לסמים - היבטים משפטיים
הפרקליט, ל"ד,220-202 תשמ"ב
10 Pages Posted: 29 Dec 2015
Date Written: December 29, 2015
Abstract
ב־1963, נחקק בארץ חוק יוצא־דופן בענין הטיפול בעבריינים מתמכרים לסמים. חוק זה קובע כי כאשר מורשע אדם בעבירה פלילית ונגזר עליו עונש מאסר של ששה חודשים לפחות, רשאי בית המשפט להוסיף לעונש המאסר, צו לטיפול כפוי לשם גמילה במוסד סגור שאושר על־ידי שר־הבריאות. ניתן להורות על צו שכזה (שיקרא להלן: צו־אישפוז), רק בתנאי שבית המשפט נוכח, לאחר שמיעת חוות דעתו של פסיכיאטור: א. כי הנאשם סובל מדחף לסמים מסוכנים (כמשמעותם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל״ג—1973 ב. כי יש יסוד להניח שעבר את העבירה שעליה נידון מתוך אותו דחף; ו־ג. שיש באותו דחף כדי להביאו לידי עבירות נוספות. בחוק זה נקבע כי משך הצו לא יעלה על שלוש שנים או על תקופת המאסר שהוטלה על הנידון, הכל לפי התקופה הארוכה יותר. יתכן שיחדור מוקדם יותר מן המוסד על־פי החלטה של ועדה מיוחדת שנקבעה לצורך זה ושבראשה שופט בית־משפט מחוזי (להלן: ועדת השחרורים לנרקומנים). בידי בית המשפט המטיל את הצו, מופקד שיקול־דעת בדבר ניכוי תקופת האישפוז מ תקופת המאסר. האנומליות הרבות העולות מתוך הוראות אלה, נידונו במקום אחר. כאן תידונה רק אחדות מהבעיות הנראות כעלולות לצמוח במהלך יישומו של החוק. לצורך השוואה תיבדקנה גם הוראות תחיקה נוספות שלהן זיקה לבעיות הללו.
Note: Downloadable document is in Hebrew.
Keywords: עבריינים, סמים, פלילי, ביהמ"ש, מאסר, טיפול כפוי, גמילה, מוסד סגור, צו אישפוז
Suggested Citation: Suggested Citation