The Jerusalem Talmud in Rabbi Meir Simcha Hakohen's Halachic-Legal Work

Abstract

במאמר זה נחשפת בפנינו תמונה מחודשת, הצועדת בכיוון מנוגד למקובל בעולם ההלכה מזה מאות בשנים: המאמר בוחן את שימושו בתלמוד הירושלמי כמקור להלכות משנה תורה ומראה, כי הוא מצטטו כמקור כמעט שווה ערך לתלמוד הבבלי. המאמר בוחן את מידת שקלול הירושלמי ושילובו בפסיקה ובהכרעה של ההלכה. ומגלה ממצא מפתיע, שלפיו רמ"ש הכריע להלכה לפי התלמוד הירושלמי באותה מידה ובהיקף שווה להכרעה מהתלמוד הבבלי. המאמר מבקש לבחון כיצד ינהג רמ"ש במקרה של סתירה בין התלמודים. זהו היבט נוסף, היָתֵר על שני החלקים הראשונים ואשר גם לגביו קיימת מסורת מקובלת שרמ"ש חרג ממנה: אין הוא מתאמץ באופן מיוחד ליישב בין התלמודים ואף לא משתדל להכריע הלכה כבבלי. הוא מבכר להותיר את עמדת הירושלמי על כנה מאשר לדחותה מהלכה או למזגה עם שיטת הבבלי. המאמר בוחן את הסוגיות הנידונות בפסיקתם של בתי הדין הרבניים ומראה, כי בית הדין הרבני פועל ברוב המקרים לפי הגישה המקובלת המעדיפה את התלמוד הבבלי, אם כי במקרה אחד חרג מכלל זה. המאמר מדגיש תכונה נוספת בשיטת עבודתו של רמ"ש במסגרת חיבור האו"ש אשר יש בה כדי לשפוך אור, לא רק עליה עצמה, אלא על כל הפרקים הקודמים לה - העיסוק הרחב בשיבושי הגרסאות בירושלמי. מלבד זאת, התמונה הכוללת המתקבלת היא הגישה הישירה של רמ"ש לתלמוד הירושלמי - העיון הישיר בירושלמי עצמו - בלא תיווּכם של ראשונים ושל אחרונים. הוא ניגש לתלמוד עצמו, מפרשו, מבחינו ממקרים קרובים ואינו נסמך על אחרים, וגם בכך ייחודו.

המאמר מציע גורמים עקיפים לזיקה בין משנת רמ"ש וכתיבתו ההלכתית ובין התלמוד הירושלמי. נמצאו קישורים וקווי דמיון בין משנתו של רמ"ש לתלמוד הירושלמי. עֵר אני לכך כי חלק מהקישורים שהוצעו אמיצים יותר וחלקם פחות. אלו האחרונים נאמרו במשנֶה זהירות ונארגו מרמז כאן ומרמז כאן, ומהם נתקבלה תמונה שלמה המסייעת להבין ולאפיין את משנתו ההלכתית של רמ"ש. החיבור בין יצירתו ההלכתית של רמ"ש לתלמוד הירושלמי אינו מבטא או אינו משקף עניין טכני בלבד, אלא עניין מהותי יותר: הגישה הישרה והפשוטה המעדיפה לפתח את ההלכה שלא בדרך הפלפול ובדרך האינדוקטיבית כי אם בדרך הדדוקטיבית; וכן הגישה הבוררת את דרכה ההלכתית לא במשקפיים פורמליסטיות-דווקניות, כי אם בהבטה מהותית יותר ומאחדת יותר.

After delineating the basic structure of the 'Or Sameah elsewhere, this article attempts to examine the use of the Yerushalmi (Jerusalem Talmud). The predominant assumptions made by the traditional world of Jewish scholarship for several hundred years was inapplicable to R. Meir Simhah. Firstly, he cites the Yerushalmi as Maimonides’ textual source almost to the exact same extent as he cites the Bavli, citing both the Yerushalmi and the Bavli more frequently than any other literary source. Secondly, R. Meir Simhah takes an unmediated approach to studying the Yerushalmi and repairs what seem to him to be corrupted texts. Thirdly, R. Meir Simhah does not attempt to reconcile the Yerushalmi with the Bavli, sometimes he even highlights the difference(s) between them, and, in any event, he does not deny the Yerushalmi’s relevance to deciding halakhic praxis. Fourthly, and most importantly, R. Meir Simhah actively considers and integrates the opinions of the Yerushalmi into his halakhic, decision-making process.

Note: Downloadable document is in Hebrew.

Keywords: Jewish law, halacha, Decision Making Process, or sameah, Meshekh Hokhmah, Halakhah, Meir Simhah haKohen, Jerusalem Talmud, Maimonides, Mishneh Torah, Yerushalmi, Bavli, Rishonim, rabbinic

JEL Classification: K39, K40, K49