'הדור הבא' של זכויות נפגעי עבירה: הזכות החוקתית להליך הוגן

Abstract

חוק זכויות נפגעי עבירה אמנם מקנה לנפגעי עבירה זכויות פרוצדוראליות ואחרות, אך אלה, כפי שתואר, אינן ממצות, אינן נאכפות תמיד והיקפן מצומצם וחסר. קיומן של זכויות אלה אינו גורע מקיומן של זכויות אדם העומדות בפני עצמן לנפגעי העבירה. לפיכך, חוק זכויות נפגעי עבירה ולצידו דברי חקיקה נוספים, קובעים את רף המינימום של הזכויות המגיעות כיום לנפגעים, אך בוודאי שאינם ממצים או מסמנים את הרף המקסימאלי. במאמר זה הצגנו מתווה תיאורטי התומך בהכרה במעמדה החוקתי של הזכות להליך הוגן לנפגעי עבירה, כזכות המגלמת אגד זכויות פרוצדוראליות, קיימות ועתידיות, הנגזרות מזכותו החוקתית של הנפגע לכבוד. ההצדקה להכרה בזכות חוקתית שכזו נשענת, בין היתר, על חובת המדינה להגן על נפגע העבירה הפרטיקולארי מפני פגיעה משנית שעלולה להיגרם לו בידי רשויותיה, במהלך ניהולו של ההליך הפלילי נגד החשוד או הנאשם. הכרה זו חיונית ביתר שאת לנוכח היותם של נפגעי העבירה מיעוט הנעדר ייצוג וכוח מספיקים בהליכי ההשתתפות הפוליטיים, ויש בה כדי להעביר מסר חינוכי וסמלי חשוב בדבר חשיבותן של זכויות הנפגעים.

הכרה במעמדה החוקתי של הזכות להליך הוגן לנפגעי עבירה תבטיח כי זכויות נפגעים לא תוכלנה להירמס בלא בקרה ובלא יכולת להשיג על פגיעה בהן. הכרה במעמדן החוקתי של אגד הזכויות המגולמות בזכות להליך הוגן תבטיח כי פגיעה בזכויות אלה תידרש לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה, דהיינו תוכל להיעשות לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. כך, למשל, אם במסגרת הדיונים בהבניית ענישה תפגע זכותו של נפגע להביע עמדה לעניין העונש באמצעות הצהרת נפגע בלא שתילקח בחשבון חשיבות הנושא, תהא חשופה פגיעה זו לביקורת שיפוטית.

Keywords: נשים נפגעות עבירה