צדק חלוקתי מול שלילת מדינת הלאום היהודי
(Distributive Justice V. Denial of the Jewish Nation-State)

Abstract

תקציר בעברית: קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם ועד כמה מצדיק הרעיון הציוני באופן עקרוני או במקרה מסוים פגיעה בזכויות, לאומיות או פרטיות, של אזרחי המדינה הלא יהודים.

במאמר זה אטען כי נקודת המבט הציונית כלפי סוגיה זו מכבדת את הערך של צדק חלוקתי. גישה חלוקתית היא גישה המוכנה לשנות את החלוקה הקיימת של המשאבים לפי צרכי הציבור בהווה. הרעיון של צדק חלוקתי צופה פני עתיד. הוא איננו מתעלם מהעבר אך איננו מקדש אותו. גם מנקודת מבט ציונית הפגיעה בזכויות של אחרים היא פסולה ויש להימנע ממנה אך אין היא פסולה מעיקרה בכל מצב שהוא. היא אפשרית כאשר היא הכרחית לצורך מימושו של הרעיון הציוני ובלבד שהיא אכן הכרחית, מידתית ומלווה בפיצוי ראוי או בחלופות אחרות להטבת הפגיעה.

לעומת זאת, חלק מהביקורת המופנה כנגד מדינת ישראל בגין פגיעה במשאבי המקרקעין של המיעוט הלא יהודי, מבוסס על שלילה מעיקרה של רעיון מדינת הלאום היהודי ולא על הרעיון של צדק חלוקתי. שלילה זאת מבוססת הן על הפרזה במידת הנזק וחוסר השוויון שנטען כי נגרם על ידי הפעולה למטרות ציוניות, הן על ידי התעלמות מוחלטת מן ההצדקות לרעיון הציוני ולפגיעות שהסב. לפי גישה זאת מובן מאליו שכל פגיעה שהייתה גלומה במימוש הרעיון הציוני ולו גם מינורית, היא פסולה בעוד שההצדקות לרעיון הציוני ולפעולה הציונית מודרות לגמרי מהשיח.

ההבדל בין שתי הגישות יודגם בשלוש דוגמאות מרכזיות: סוגיית נכסי הפליטים; סוגיית הקצאת משאבים למיעוט הלא יהודי וסוגיית מעמדה של הקרן הקיימת לישראל.

English Abstract: There is a debate about the extent the Zionist idea justifies, in principle or in a particular case, an infringement of either national or private rights of the non-Jewish citizens of the State of Israel.

In this article, I argue that the Zionist perspective on this question respects the value of distributive justice. A distributive perspective is ready to change the existing distribution of resources according to the present and future needs of the public. The concept of distributive justice is naturally looking forward. It does not ignore the past, but does not sanctify it. Zionist approach holds that the violation of the rights of others is unacceptable and should be avoided, but it would accept that it is not inherently wrong in any situation. It may be acceptable when it is necessary for realization of the Zionist idea, if it is indeed necessary, proportionate and accompanied by proper compensation or other alternatives for the relief of the injuries.

However, some of the criticism directed against Israel land policy towards the Non-Jewish minority, is essentially based on the negation of the idea of the Jewish nation-state, and cannot be justified by the concept of distributive justice. This negation is based both on the excessive appreciation of the extent of damage and the alleged inequities caused by the action of Zionist purposes, on the one hand, and on completely ignoring the justifications for the Zionist idea and the injuries caused by Zionist activities. According to this approach, it is obvious that any injury caused for Zionist purposes, however minor, is unacceptable while the justifications for the Zionist idea and the Zionist actions are completely excluded from the discourse.

The difference between the two approaches will be demonstrated in three major examples: the issue of refugees' assets; the issue of the public allocation of land resources to the non-Jewish minority and the issue of the status of the Jewish National Fund.

Note: Downloadable document is in Hebrew.

Keywords: הסכסוך הישראלי ערבי, מקרקעין, צדק חלוקתי, ציונות, זכויות המיעוט הערבי, נפקדים, קרן קיימת לישראל, בדואים בנגב