ריבוי עבירות: אתגרים והצעת פתרונות לאור עיקרון ההלימה (בעקבות סעיף 40יג לחוק העונשין)

Abstract

מאמר זה עוסק בניסיון למצוא פתרון ראוי יותר לבעיה קשה המעוררת אתגר עיוני ומעשי – ענישה בריבוי עבירות. האתגר העיוני ממוקד בהצדקות לעונש כולל בהתאם לעיקרון ההלימה. עונש כולל מוצדק הן משיקולים תועלתניים (שיקום) והן משיקולי גמול (הימנעות משבירת הנאשם; חסכנות בענישה; שמירה על מידתיות אורדינלית; ביטוי לכך שהעבירות בוצעו תוך דחף עברייני אחד ועוד). האתגר המעשי ממוקד במציאת האיזון הראוי בין שמירה מהותית על עיקרון ההלימה ומתן עונש כולל ובין הרצון לאפשר הטלת עונש הנותן ביטוי לחומרה הגלומה בכל העבירות. שיטות משפט שונות מסדירות את הנושא בדרכים שונות (למשל, באמצעות הוראות לחפיפה או הצטברות או עונש אחד למכלול העבירות) ותוך הבחנה בין מצבים שונים (אירוע אחד או מספר אירועים, מספר הקורבנות, סוג העבירה ותוך מתן מעמד מיוחד לעבירה החמורה ביותר). המשותף לאלו הוא מגמה למנוע ענישה מחמירה מדי. המאמר בוחן את את סעיף 40יג ביישומו הראשוני בפסיקה. הוא מראה את הקשיים המתעוררים ואת המבחנים השונים שפותחו על מנת ליצוק תוכן מוגדר למסלולים השונים שמביא עמו הסעיף ולהבחין בין מצבים משפטיים ועובדתיים שונים. המאמר מבקש להציע פתרון למקרים בהם נעברו עבירות דומות לאורך תקופה ממושכת. השאיפה לשמור על עונש הולם כמו גם הניסיון מהמשפט המשווה מלמדים שיש מקום לקבוע הוראה מיוחדת לעבירות דומות החוזרות ונשנות לאורך תקופה. מקרים אלו נכנסים לגדרי סעיף 40יג(ב) לחוק, אולם בפועל בתי המשפט נוהגים במקרים רבים לקבוע מתחם אחד של עונש הולם לכל האירועים ולקבוע עונש כולל (לפי סעיף 40יג(א)) תוך הרחבה של המונח אירוע מעבר לראוי. לאור זאת, המאמר מציע לקבוע בחוק הוראה לפיה בריבוי עבירות דומות לאורך תקופת זמן המהוות מספר אירועים בית המשפט יקבע מתחם הולם אחד לכל האירועים. אולם לבית המשפט יהיה שיקול דעת לקבוע מתחם הולם לכל אירוע בנפרד. אם נקבעו מתחמים נפרדים של עונש הולם בית המשפט יהיה רשאי לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים ולקבוע בהתאמה, אם גזר עונש נפרד לכל אירוע, את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם. נראה לנו שראוי שבהחלטה על קביעת מתחמים נפרדים של עונש הולם יש לשקול את הקשר שבין העבירות, מעבר הזמן, הדמיון בין העבירות, מספר הקרבנות והיסוד הנפשי שליווה את ביצוען. בהמשך טענו כי ככלל, אין זה רצוי לקבוע בחקיקה באילו מקרים מתחם העונש ההולם ייקבע לפי העבירה החמורה ביותר. אולם ראוי שבית המשפט ישקול זאת תוך פיתוח פסיקה שתכוון ותדריך את בתי המשפט באשר למקרים המתאימים.

Note: Downloadable document is in Hebrew.