עוד על פלורליזם משפטי בישראל
More on Legal Pluralism in Israel

Abstract

תקציר בעברית: מאמר זה הוא תגובה על מאמרו של איסי רוזן־צבי, ״סובייקט, קהילה ופלורליזם משפטי״, המתייחס לעבודתה הקודמת של המחברת.התגובה מטעימה כי פסק־דינו של השופט טל, ודיונו של רוזן־צבי בעקבותיו, מהווים דוגמה מובהקת לשיח התיאורי של הפלורליזם המשפטי, כלומר, השיח המבקש לתאר מנגנונים חברתיים הממלאים פונקציה משפטית לצד המנגנונים המדיניים־הרשמיים, במובחן משיח הוראתי, המתמקד בהסדרה הנורמטיבי של תופעת הפלורליזם המשפטי. המחברת סבורה כי השיח התיאורי והשיח ההוראתי משקפים פרדיגמות מחקר משלימות, המביעות את שני הפנים של הפלורליזם המשפטי. יש להתוות את החלוקה בין שתי הפרדיגמות על רקע הנסיבות המחקריות ועל רקע המטרות שהמחקר מבקש להשיגן.

התגובה מטילה ספק בחדשנות המיוחסת לפסק־דינו של השופט טל, שנידון במאמרו של רוזן־צבי, וזאת על רקע פועלו של השופט זילברג בעיצוב מערכת היחסים המורכבת בין בתי־הדין הרבניים למערכת ׳המשפט הכללית בישראל. זאת ועוד, פסק־דינו של השופט טל חסר, על־פי התגובה, את המימד האופרטיבי של מערכת היחסים והפעילות המקבילה, ונותר כולו ברובד האידיאלי הטהור. בדומה לכך, גם רוזן־צבי, במאמרו, מתרכז בתיאור הנרטיבים המתחרים בנוגע לבתי־הדין הרבניים, וחסרה בו הבעת עמדה ערכית באשר לעצם הפרקטיקה שעמדה לדיון, קרי, הוצאת כתבי־הסירוב על־ידי בתי־הדין הרבניים הממלכתיים. התגובה טוענת להכרחיות ההיבט ההוראתי של הפלורליזם המשפטי ולמיזוגו בשיח התיאורי.

English Abstract: This article is in response to Issy Rosen-Zvi's article, "Subject, Community, and Legal Pluralism," which in turn, refers to the author's previous paper. This comment emphasizes that Justice Tal's opinion, and Rosen-Zvi's discussion thereof, constitute a distinct example of the descriptive dialogue of legal pluralism. This dialogue seeks to describe social apparatuses that fulfill a legal function alongside official political apparatuses, in contrast to a descriptive dialogue that focuses on the normative arrangement of the phenomenon of legal pluralism. The author is certain that the descriptive dialogue and the didactic dialogue reflect complementary research paradigms that express the duality of legal pluralism.

The distinction between the two paradigms must be drawn on the background of the research circumstances and on the background of the objectives sought by the research.

The comment calls into question the alleged innovativeness of Justice Tal's opinion, discussed in Rosen-Zvi's article, in light of Justice Zilberg's efforts to shape the complex relationship between the Rabbinical courts and the general court system in Israel. Moreover, according to the author, Justice Tal's opinion lacks the operative dimension of the relationship and the corresponding activity and confines itself to the realm of pure ideal. Similarly, Rosen-Zvi's article concentrates on a description of competing narratives with regard to the Rabbinical courts and is takes no value-stance with regard to the actual practice under discussion, namely, the issuance of letters of objection by the State Rabbinical courts.
The comment asserts the necessity of the didactic aspect to legal pluralism and of merging it with the descriptive dialogue.