מחדל בפיקוח וחובת ההשגחה Director Oversight Duties

Abstract

תקציר בעברית: חברה עסקית נתפסת מפרה את החוק, ומוטל עליה עיצום כספי משמעותי. האם ניתן להטיל אחריות על נושאי המשרה, בטענה שלא השגיחו כיאות על ההתנהלות בחברה? שאלה זו, כחלק מסוגיית חובות ההשגחה (oversight duties) של נושאי משרה וגבולות האחריות בגין מחדל בפיקוח, טרם זכתה למענה מסודר בדיני החברות הישראליים. מאמר זה בוחן את שאלת היקף חובת ההשגחה ממספר זוויות, ומייצר שלושה סוגי תובנות. ראשית, המאמר מנתח את הדין המצוי, בארץ ובעולם. המאמר מזהה קטגוריות צרות של מקרים שבהן כבר ניתן לחלץ הלכה ברורה (כשל מוחלט בפיקוח, מעורבות ישירה בהפרות חוק), וקטגוריה רחבה של מקרים שבה אמנם אין הלכה ברורה בארץ (השגחה על ציות לחוק), אך ניתן לשאוב תובנות מגוף פסיקה מפותח היטב במשפט המשווה. שנית, המאמר מצביע על הדין הרצוי: מתווה לאימוץ סטנדרט חובת השגחה נוסח ישראל. המאמר מציע לכייל את חובת ההשגחה ברוח הסטנדרט הנוהג בדלוור (חובות Caremark), אשר מקים אחריות רק כאשר ניתן להראות יסוד נפשי כלשהו (כגון עצימת עיניים). אך בקביעת סטנדרט מהותי לא די: אפקטיביות האכיפה הפרטית מוכתבת במידה רבה מהכרעות בסוגיות דיוניות לכאורה, כגון היקף גילוי המסמכים המקדים או המשקל שיינתן להמלצות "ועדת תביעות בלתי תלויה". כאן נכנסת תרומתו השלישית של המאמר: הפניית זרקור לדרך שבה ההקשר הפרטני של חובת ההשגחה מצדיק גישה שונה מזו הנוהגת בהקשר של תקיפת החלטות עסקיות קונקרטיות, כגון על ידי פרשנות ליברלית יותר למתן גילוי מסמכים מקדים, וחשדנית יותר לניסיונותיהם של הנתבעים לקחת לידיהם את השליטה בתביעה.

Note: Downloadable document in Hebrew.

Keywords: חובות נושאי משרה, דיני חברות, ציות לחוק, תכנית ציות פנימי, ועדת תביעות, גילוי מסמכים מקדים, פטור בדיעבד, סעדים

JEL Classification: K22, K41, K42