זכות הנוכחות מבעד למסך: מחקר תצפיות בדיוני מעצר מרחוק בתקופת הקורנהThe Right to Presence, via Screens: Court Observations in Remote Criminal Detention Hearings

Abstract

תקציר בעברית: עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל, החלו בתי-משפט לקיים חלק מדיוני המעצר כאשר החשוד או הנאשם נוכחים מרחוק—בהיוועדות חזותית (ולעיתים קולית בלבד), ואת חלקם האחר כאשר החשוד או הנאשם נוכחים פיזית באולם בית-המשפט. מדיניות זו הוחלה הן על דיוני "מעצר ימים", הן על דיוני "מעצר עד-תום-ההליכים". המאמר מתבסס על מסד נתונים ייחודי של 376 תצפיות מובנות ופתוחות (אתנוגרפיות) בדיוני מעצר שהתקיימו בהיוועדות חזותית ובאופן פרונטלי בבית-משפט השלום בתל-אביב בשנה הראשונה למגפה. למחקר שתי תרומות מרכזיות: ראשית, המאמר מספק תיעוד אמפירי עשיר של התופעה הייחודית של ניהול דיוני מעצר בהיוועדות חזותית בתקופת הקורונה. שנית, המאמר מעיין מחדש במשמעותה ותפקידה של זכות הנוכחות בהליכי מעצר ומציע מסגרת תיאורטית להבנתה בהתבסס על תכליותה.

לטענתנו, בבחינת מימוש זכות הנוכחות, השאלה המשמעותית אינה עצם הימצאותו הפיזית או המקוונת של העצור בדיון אלא האם ניתנה לו הזדמנות ממשית להשתתף בהליך, קרי, להבין את שמתרחש בו ולהשפיע עליו. אנו שואבות את שני האדנים של המשגה זו מהמסגרת התיאורטית של צדק תהליכי, הקושרת בין היכולת של העצור להבין את המתרחש בדיון ולהשמיע את קולו לבין הוגנות ההליך, ובתוך כך היכולת להשפיע על היחס מצד גורמי הסמכות ועל החלטותיהם. המאמר מציג ממצאים ביחס למימושה זכות הנוכחות "מבעד למסך" במתכונת דיוני המעצר מרחוק בתקופת הקורונה, וזאת מנקודת מבט חיצונית לתפיסות הסובייקטיביות של משתתפי ההליך. ממצאינו מצביעים על הפער שקיים בין ההליך באולם בית-המשפט (זירת הדיון המרכזית) לבין "ההליך הנראה במסך" של העצור (זירת הלווין), וכן על מגבלות בתקשורת של העצור עם הנוכחים באולם. על רקע זה, אנו מציעות לאמץ מודל חלופי להליכי מעצר מרחוק שיעניק לעצור הזדמנות ממשית טובה יותר להשתתף בהליך: "בית-משפט מבוזר" (Distributed Court). במודל זה, כלל המשתתפים מתחברים לדיון מרחוק, ממיקומים פיזיים שונים, כשהם חולקים יחד מרחב אינטראקציה מקוון ומשותף, אשר תומך בחוויית נוכחות שוויונית יותר. בהמשך לכך, אנו דנות בארכיטקטורות טכנולוגיות אפשריות למימוש מודל זה.

באמצעות רבדיו העיוניים והאמפיריים, המאמר מבקש לתרום לספרות ולמדיניות בנוגע לניהול דיונים בהיוועדות חזותית וכן לשיח הכללי בדבר זכות הנוכחות בהליכי מעצר.

English Abstract: Upon the outbreak of the Covid-19 pandemic in Israel, courts began to hold some criminal detention hearings when the arrestee is present remotely—through videoconference; and others when the arrestee is physically present in the courtroom. This policy was applied both to pretrial detention of criminal suspects, and to post-indictment detention of defendants, for the duration of the trial. The article is based on an original dataset comprising 376 structured and open-ended (ethnographic) observations in remote and face-to-face criminal detention hearings at Tel-Aviv Magistrate Court, during the first year of the pandemic. We offer two primary contributions to the study of this phenomenon: First, we provide a rich empirical documentation of remote criminal detention hearings via videoconference during the pandemic, including a rich depiction of the interplay between the technological infrastructure and key elements such as attorney-client communication and the ability of detainees to see the judge and speak with her. Second, we revisit the meaning and role of the right to be present in criminal detention hearings and propose a theoretical framework that conceptualizes this right based on its purposes.
We argue that in evaluating the exercise of the arrestee’s right to presence, the mere presence of the detainee in the hearing, whether physically in the courtroom or remotely via videoconference, should not be the focus. Instead, the right to presence should be evaluated based on whether the detainee was given a meaningful opportunity to participate in the proceedings, that is, to follow and understand what is happening in the hearing, and influence it. We derive the two tenants of this conceptualization from the theoretical framework of procedural justice. According to procedural justice theories, detainees’ perceptions of the fairness of the proceeding are shaped by their ability to follow and understand it as well as make their voice heard by the decision-maker, thereby influencing both their treatment and the outcome of the proceeding. Subsequently, the article presents findings regarding the exercise of the right to presence “via screens,” from an external viewpoint, that is, as it appears in courtroom observations, as distinct from subjective perceptions of participants.

Our findings depict a gap between the hearing that takes place in the courtroom, as the primary arena of the proceedings, and “hearing on screen”—the remote detainee’s satellite court arena, which is virtually accessed from the detention facility, via videoconference. Further, we provide a rich description of the constraints that this technological setting imposes on communication between the detainees and other stakeholders that are physically present in the courtroom.

Against this backdrop, we propose adopting an alternative distributed court model for conducting remote criminal detention hearings. In this model, all stakeholders participate in the hearing remotely, connecting online from different physical locations and sharing a common virtual space of the hearings. We argue that compared to the current model, a distributed court model promotes a more equal sense of presence, allowing detainees an improved opportunity to effectively participate in the proceedings. Finally, we discuss three alternative technological architectures that can be used to realize this model.

Note: Downloadable document in Hebrew.

Keywords: criminal detention, procedural justice, right to presence, remote proceedings, virtual hearing, online court, Covid-19, distributed court,

JEL Classification: K14, K41, K39,